הסדרה הדוקומנטרית "נייעס" ("חדשות" ביידיש) שתשודר בכל יום רביעי, מ-11 במארס, בשעה 21:00 בכאן 11, מגוללת את סיפורה של התקשורת החרדית ומביאה בפעם הראשונה את אחורי הקלעים שלה אל קדמת הבמה. הסדרה נייעס חושפת עולם שלם שאינו חשוף לעיני רוב הציבור הישראלי, ובו פועלים העורכים, הכתבים, השדרנים והצלמים בתוך מערכת חוקים נוקשה, המבוססת על ההלכה היהודית שתפקידה לשמר את ערכיה ואחדותה של הקבוצה החרדית.
במרכז הסדרה נייעס שורה של אנשי תקשורת מהעולם החרדי, שצריכים לנווט בין ערכי החברה השמרנית שבה הם חיים ורצונם ליצור תקשורת חיה ותוססת שאינה נופלת באיכותה מזו של אחותה החילונית. כל זה מתרחש על רקע מערכות הבחירות של 2019.
הפרק הראשון בנייעס "זכות הציבור שלא לדעת" חושף את רוב גיבורי הסדרה: אברהם-דב גרינבוים, עורך עיתון "הדרך", ביטאונה של ש"ס, שקובע שבציבור החרדי חשובה יותר הזכות שלא לדעת גובר על כל שיקול של רייטינג או אתיקה עיתונאית; אבי מימרן, בכיר שדרי הרדיו החרדי, מגיש המהדורה המרכזית ב"רדיו קול חי" שמצהיר גלויות: "אנחנו לא מתיימרים להיות אוביקטיביים", שרי רוט, עורכת האתר "חרדים 10" והפרשנית הפוליטית בו, שחרף עובדת היותה עורכת אתר אינטרנט, בבית שלה אין כניסה לאינטרנט; שיפי חריטן מ"חדרי חרדים" שצריכה ליצור כתבות לנשים חרדיות בלי לשלב בהן אף תמונה של אישה;מנדי גרוזמן מתאגיד השידור הציבורי, העוסק בדרך קבלת ההחלטות בחצרות הרבנים; וצלם הפפראצי שלומי כהן, שרוצה גם להיות חרדי "מודרני" בסטורי ובאינסטגרם, אבל גם לצלם את הרבנים החשובים ביותר במגזר.
הדמויות המרכזיות
אברהם-דב גרינבוים – עורך עיתון "הדרך" של ש"ס
גרינבוים מגלם את החיבור המובנה בין התקשורת החרדית לפוליטיקה. הוא מספק לנו הצצה נדירה מבפנים לעיתון חרדי "קלסי" – מפלגתי, שמרני, פוליטי.
הוא מכריז שתפקידו הוא לשרת את הרבנים, שאצלם זוהי "זכות הציבור שלא לדעת", ש"אנחנו אובייקטיביים – לצד שלנו". גרינבוים היה בעברו עורך השבועון הליברלי הרבה יותר "בקהילה", ועתה הוא נאלץ לנצור את המקלדת.
אבי מימרן – מגיש "המהדורה המרכזית" ברדיו "קול חי"
מימרן הוא שדרן רדיו ותיק וחד לשון שהתחיל את דרכו עוד ברדיו הפיראטי. הוא מגיש את התוכנית "המהדורה המרכזית", מדורת השבט של הציבור החרדי.
מימרן מדבר אל המאזינים מנקודת מבט של אדם שמכיר את החברה החילונית היטב. הוא שירת בצבא, משרת גם כיום במילואים, אבל משרת את נקודת המבט החרדית שלא לגייס תלמידי ישיבה.
מימרן מאמין שתפקידו של הרדיו הוא לחנך את המאזינים, ולכן לא ישמעו בו את מה שבן תורה לא צריך לשמוע. לדוגמה, ביום מותו של סטיבן הוקינג הוא לא דיווח על כך לציבור שלו, כי אין מה לדווח על אדם שכל תורתו היא כפירה בדת.
למימרן יש בן אוטיסט שהוא גאה בו. הוא הקים עמותה לבעלי מוגבלויות בציבור החרדי, והוא מנסה לקדם העברות כספים שנתקעו בדרך לחינוך המיוחד החרדי, אבל מוצא את עצמו בעימות דווקא עם הח"כים החרדים.
שרי רוט – הכתבת הפוליטית החרדית היחידה, המייסדת של אתר "חרדים 10"
הכוכבת של נייעס. שרי החלה את דרכה בעיתונות עוד כשנשים היו צריכות לכתוב בשם בדוי. היום היא הכתבת הפוליטית היחידה במגזר, והסדרה מלווה אותה במערכת הבחירות. היא אישה חרדית בעולם של גברים, שצריכה להשיג סקופים, ועושה זאת כשאסור לה להימצא בתוך קהל של גברים, בלי להיות חשופה לרכילות של בית הכנסת, ובלי להיות לבד עם פוליטיקאי בחדר.
אף שהיא מכירה היטב את כל המורכבות של הפוליטיקה החרדית, היא מצהירה שתצביע ליהדות התורה כי זוהי מצוות הרב שלה. בעימות הפנימי שלה בין "עיתונאית" ל"אישה חרדית", כמעט תמיד תנצח החרדית.
שלומי כהן – צלם פפראצי חרדי
שלומי מצהיר על עצמו שהוא אוהב "סלבים" מהמגזר החרדי, ומגיל צעיר היה רושם לעצמו במחברת אילו רבנים מפורסמים הוא פגש ואת מי היה רוצה לפגוש. לא היה לו קל במסגרות החרדיות. הוא נשר מכמה ישיבות, וקשה לו להתמודד עם משמעת. כך הגיע אל עולם הצילום.
שלומי גר בדירת רווקים בירושלים עם חבריו לישיבת "דרך השם".
היום שלומי יכול לנסוע למסיבה באיביזה ולהעלות משם "סטורי", אבל הוא מצלם גם את גדולי הרבנים. כולם במגזר יודעים ששלומי כזה, אבל הוא מצליח "להחליק" את זה באמצעות כריזמה, חן ומקצוענות. דרך שלומי אפשר לראות דור חדש של צעירים חרדים שרוצה להיפתח אל העולם, בלי לוותר על העולם החרדי, והדבר מכניס אותו לקונפליקט מתמיד.
שיפי חריטן – עורכת "לובי נשי" של אתר "בחדרי חרדים"
לשיפי (שפרה) יש נטייה להסתבך. כבר במשרה הראשונה שלה במוסף הנשים של העיתון האולטרה חרדי "המחנה החרדי" היא פוטרה שבוע אחרי תחילת עבודתה. לשיפי יש אג'נדה של העצמה נשית, והיא אינה מוכנה להתפשר עליה. היא גם לא מוכנה לשבת מאחור באוטובוס, ואינה אוהבת את העובדה שנשים חרדיות לא יכולות להיבחר לכנסת.
היום שיפי היא אשת תקשורת מוערכת וגם עורכת את מוסף הנשים של האתר החרדי הגדול ביותר – "בחדרי חרדים". אין שם תמונות נשים. אפילו תמונה שלה בין תמונות כתבי האתר אסורה. והיא לא שלמה עם זה. היא גם לא מוותרת על נושאים שהיא חושבת שחייבים לדבר עליהם במגזר, בהם הטרדה מינית, אלימות נגד נשים ופגיעה בזכויות של נשים עובדות. אין שבוע שהיא לא מקבלת תגובות נאצה, אבל זה לא מפריע לה, והיא אינה מתכוונת לוותר.
ישראל כהן – כתב לעניינים פנימיים בחברה החרדית ב"כיכר השבת" וברדיו "קול ברמה"
ישראל הוא זקן העיתונאים הצעירים בעיתונות החרדית. הוא כמעט המציא את תחום הסיקור של חצרות האדמ"ורים והפוליטיקה הפנימית של החברה החרדית. הוא גדל במסלול חרדי עד גיל 14, אבל אז נפצע מבקבוק תבערה בדרך לקבר רחל. הוא בילה חודש בבית החולים, ושם נחשף לטלוויזיה ולתקשורת.
כשישראל גדל, החל האינטרנט לחדור לחברה החרדית, וישראל הפך לכתב של האתר "כיכר השבת".
האינטרנט הכניס אג'נדה חדשה לעיתונות, כזו שלא מחביאה נושאים כואבים בחברה החרדית: נוער נושר, הטרדות מיניות, רבנים שסורחים.
ישראל משדר גם ב"קווי נייעס", אחת ממדיות התקשורת הייחודיות למגזר. חרדים שאינם מאזינים לרדיו יכולים להתקשר למספר טלפון ייעודי ולשמוע את החדשות. זה להיט בקרב האברכים שאין להם טלפונים חכמים.
היום ישראל הוא גם פרשן פוליטי ברדיו "קול ברמה", אחד מגדולי צייצני הטוויטר של המגזר ואושיית אינטרנט באופן כללי.
אפרת פינקל – כתבת מבטיחה בתחילת דרכה בנייעס
אפרת באה ממשפחת אצולה חרדית, נכדתו של ראש ישיבת "מיר" – הגדולה בעולם.
אפרת רוצה לכתוב דווקא על פוליטיקה, בלי לעגל פינות ובלי לוותר לאף אחד. היא בעלת תפיסת עולם לוחמנית ולא מתפשרת מצד אחד, אבל מצד שני רוצה להקים בית חרדי כשר עם בחור ישיבה צדיק ועשרה ילדים. בינתיים היא בת 26 ועדיין רווקה.
היא כתבת באתר הברנז'ה החרדי "פשקעוויל", ובעת האחרונה החלה לעבוד בשבועון "בקהילה", ובמסגרתו היא מתכננת תחקיר על אפליית הבנות הספרדיות בסמינרים, נושא שנוי במחלוקת במגזר.
מנדי גרוזמן – כתב חרדי ומגיש ב"כאן מורשת"
מנדי הוא נכדו של הרב מאיר-צבי גרוזמן, שהיה מראשי ישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד. את תחילת דרכו בתקשורת עשה עוד בילדותו בעיתוני "שליחים" כשהוריו היו שלוחי חב"ד בבלארוס. אחר כך היה לכתב ב"כיכר השבת" וב"חדרי חרדים". כיום, מנדי משדר עם אלי ביתאן את תוכנית הבוקר "מנדיביתאן" ב"כאן מורשת", והתוכנית זוכה לפופולריות רבה.
העובדה שמנדי משדר בפלטפורמה חילונית לציבור חרדי מאפשרת לו חופש מוחלט, והוא אינו מהסס לנצל זאת כדי למתוח את גבולות השיח ולהציף נושאים שמהם שאר התחנות מנסות להימנע. בין היתר, מנדי מסקר את הסכסוך בחסידות גור, בשעה ששאר התחנות מתעלמות ממנו לחלוטין.
מנדי ביתאן שידרו אפילו תוכנית שעוסקת בחצר הרב קנייבסקי, הרב הליטאי החשוב ביותר, ומנדי מתכנן להמשיך ולעסוק בדרך קבלת ההחלטות בחצרות הרבנים, נושא שהוא טאבו בעיתונות החרדית.
